04 Mar
04Mar


נעים מאוד אלופים/ות

 גל רביבו, נשוי לאילנה ואבא לים המתוק, נגן טרומבון מקצועי לשעבר, מאמן מנטלי מוסמך לספורטאים ומנהלים ובוגר תואר ראשון במכללת וינגייט.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי אינספור פעמים בקריירה שלי כנגן..

לפני הופעות, סולואים, קונצרטים וכל סוג של הופעה, כבר יום לפני ההופעה הייתי חש פרפרים בבטן, מתרגש, מחכה בציפייה, מפחד מהציפייה של אנשים אחרים וגם מן הרגשה שאני חייב שהביצוע ייצא מושלם. 

המטרה שלי בתור נגן הייתה  לבצע את המיומנות ללא טעויות ולשאוף הכי גבוה שאפשר, אבל שכחתי המון פעמים שהמיומנות והכשרון לא מספיקים לי כדי להגיע לרמה הבאה ואני חייב להיות בגוף ובנפש אחת עם המיומנות. התחלתי להקשיב לקסם והדינמיקה של הקטע שאני מנגן, נהנתי והשתדלתי לא לתת לגירויים חיצוניים לערער את בטחוני ואז זה קרה - מביצועים טכניים ואנמיים- לביצועים טכניים וחמים שתפסו כל אוזן. משם לבגרות במוזיקה ומשם לתזמורת הלאומית, לתזמורת צה"ל ולבמות הגדולות.

עקב אהבתי החסרת פשרות לספורט החלטתי שאת התואר הראשון שלי ללמוד בוינגייט (תוך שאני מנגן לפרנסתי בתור סטודנט). הספורט הזכיר לי מאוד את הנגינה, ההתכוננות האינטנסיבית לפני ביצוע, הלחץ, הכשלונות, ההצלחות, תרגולי טכניקה אינסופיים,  וכל תחושת ההישגיות הבלתי נגמרת. הבנתי שחרדת ביצוע יכולה להופיע כמעט בכל דבר ובכל מקצוע ובדיוק כמו הנגן, המבצע צריך להבין את  ההרמוניה בין הרגש והגוף. 

בשנים האחרונות  אני מאמן ומנהל בית ספר לשחייה שלראשונה מוציא ספורטאים לאליפויות ישראל  ומאמן מנטלי אישי לספורטאים, קבוצות ומנהלים במשק.

שלכם 

גל





 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.